ככה חדשות רבות מאז כתבתי לאחרונה...

ככה חדשות רבות מאז כתבתי לאחרונה...
התחלתי פרויקט באוגסבורג ליד מינכן, גרמניה. אניחנו כרגע חיים פה מיכאלה אני והבנות.
ניבנית פלטפורמה לעבודה יצרתית בתוך המקום. למגע שבין פליטים ליוצרים. מעין קהילה מרפאת.
במרץ יגיעו לפה הפליטים ובנתיים אנחנו פה מולידים את התהליך.

http://www.augsburg.tv/aktuell/grandhotel-08_11_2012.html

סרטון מהטלוויזיה המקומית על הפרויקט.

הפרויקט הזה נכתב מתוך חוויה אישית הקשורה לצילום ויצירה.
בתור נער הייתי מחובר למקור הזה של יצירה. אהבתי את השקט שמכניס אותי פנימה לתוך מקום של מתבונן. הוא חיבר אותי לשקט הפנימי בו איני רוצה להיות מעורב אך עדיין להיות נוכח. המצלמה הייתי לי לכלי התווך שמאפשר את המרחק והחופש להתבונן במציאויות.
הדרך הייתה הדבר המשמעותי בשבילי ופחות התוצאה. צילמתי את עצמי בפורטרטים עצמיים של רגעי אושר וחיבור עם הקיום, בכיתי צרחתי, טיילתי לבד וחוויתי מפגשים חדשים ומוזרים. המצלמה והסרט היו לי כיומן של רגשות וחוויות כמו העט לסופר והגיר הפחם לצייר. היציאה אחורה כצלם הכניסה אותי פנימה ואפשרה לי את המקום – המרחב הפנימי, שלו הייתי זקוק כדי לגדול. התוצאה לא הייתה חשובה כי הייתה קשורה באגו. נמשכתי אני לקיום חסר אגו ושירות של דבר משמעותי וגבוהה יותר.

הצילום בשבילי היום הוא חלק ממסע של מיקוד וריכוז באובייקט החיצוני שהוא שלבסוף מתקבל כשיקוף של מצבי הנפשי והיכולת שלי לבדוק ולנתח מציאויות. המיקוד הינו אנרגיית היצירה של המבט שבו נחשפת גם המצלמה כחלק מהבריאה של התוצר, היא לא אחראית על כולו.
ניתוק וחיבור מחדש. חיבור ניתוק וחיבור מחודש הם כמו הכניסה פנימה בתהליך היצירה. הוא הדרך ליצור ע"י קישור למקום השקט שיכול לחוות הוויה שלמה כחלק מהדבר ולחדור את הדבר ביצירה. החדות הטשטוש והאור הם כלי המשחק של הנפש.
במשך זמן רב לא צילמתי כי מאוד חוויתי את האמירה של רולאן בארת (ציטוט) מי אני ש ____... אקבע דמוי זה או אחר ואתעסק עם הנצח, למה דווקא מבטי שלי ולא של מישהו אחר שיתאר את המציאות. מי שם אותי בתור מגדיר ומתאר מציאות. הפתרונות שלי לבעיה פילוסופית-אישית זו מצאו כל מיני דרכי עבודה כדי שאוכל בכל זאת לצלם וליצור. אחד מהם הינו הידיעה זה שהצניעות נוכחת כאן ע"י הראייה שזה הכול כולו מבטי אבל זה גם אך ורק מבטי, שוב שום כאן דבר לא שלי. לא ילדיי לא תצלומיי. כך הכל הופך לחלק ממני, לרשותי ולא שלי. אני עובר אורח שעושה תהליך אישי שבו הצילום מייצר השתקפויות של רגעים מנקודת מבטי. זיהיתי שאת רגעיי הגדולים והמרגשים בחיים לא צילמתי כדי להיות יותר ברגע. היום אני יודע שהצילום יכול לאפשר כן להיות ברגע ע"י התבוננות מהצד מעיין ראיה חוץ גופית.
בשלב זה בחיי נער בגיל 15 - 18 מתעברת בנפשו הנער תחושת האני. מובדל מן העולם מתבונן על החיים על המוזרות והייחוד שלהם ובודק איך להשתלב בהם בתור אדם בוגר. הוא יודע להפריד ולהגדיר עצמו בתוך קבוצה הוא מתנסה בפעמים הראשונות בחייו עם הגדרת המין שלו אל מול העולם ואל מול המין השני.

בעזרת היצירה המשולבת, צילום וידאו, צילום סטילס ושימוש בחומרים וחללים אנחנו יכולים ליצור מציאויות שישקפו את מהלכי הנפש שלנו. יש לנו אפשרות לבטא ולדבר באותה השפה שמלווה אותנו תקופת חיים זו; בשילוב של המדיומים שהוזכרו.

המוטיבציה לתוכנית נולדה מתוך המקום הזה, זה שנובע מכוחות היצירה של הנפש דרך צילום.
כאן יכנסו, אימון וחזרתיות, ייצור ויצירה, עבודה ועיבוד, עיליות ומורדות.

פתיחה.

כל ילד מקבל ממני סימן להפעיל את עצמו. זה קורה תוך שיחה קבוצתית. הוא מסתכל בצילומים ורואה משהו שאליו מתחבר. זה הדבר שאותו יצטרך לצלם אח"כ. זה הדבר שיחזק אותו שכאין לו כוח לצלם ואז הוא יכול לזרום עם זה ולהכיל את זה, להכיל את עצמו. מה מדליק אותו. אני רואה: ים שקיעה צחוק חברות חיבוק מהירות אופנועים תנועה..

תקשורת חזותית ופוטו תרפיה בחיונוך מיוחד

הפוטו תרפיה מאפשרת לנו להשתמש באור כמשאב לעיסוק וריפוי. בעזרת הצילום, בטכניקות השונות שלו, נוכל ליצור דימויים של עצמנו, חיוביים, אמיתיים ובם להיעזר ולקדם העבודה על עצמנו.הדימויים החזותיים סביבנו כל רגע כל הזמן; בדרכים, בטלוויזיה בעיתונות ובמגזינים. רוב הזמן אנו פאסיביים מול דימויים רצים אלה. כאן, בפוטו תרפיה ישנה הזדמנות, ליצור מתוך מקום פעיל דימויים אישיים שיעזרו לנו לבטא את עצמנו. בסוף כל תהליך נבדוק איך הכי מתאים להציג את התוצרים, וניצור תערוכה של היצירות המובחרות של כל אחד מהמשתתפים.

אלמטים מתוך העבודה עם צילום כתרפיה:

· שימוש באור כשמאב, ככלי מרפא ומפתח מודעות. עבודה במצבי תאורה שונים, תוך רגישות לאפשרות הטיפולית
המתאימה לכל מצב תאורה. חדר חשוך – חשיפה לעולם פנימי. צילום בחוץ – חשיפה לעולם – יציאה מתוך עצמי אל
מול הסביבה.
· עבודה עם האור – בתנועה.
· רישום באור – יצירת הצילום משלבת ציור עם פנסים.
· גיבוש קבוצתי – יצירה משותפת.
· פורטרט אישי – היכרות עם הדברים שלא ידעתי על עצמי.
· היכרות עם הסביבה שלי.
· קצב עבודה איטי על מנת ליצור דיוק ולבנות מודעות לפרטי התהליך.
על עצמי:
לאחר שסיימתי תואר בהנדסת תעשיה. פניתי ללימודי אומנות הצילום במדרשת בית ברל.
בהמשך נסעתי ללמוד באוניברסיטת FAMU אשר בפראג. כשחזרתי משם התחלתי לעבוד באקי"ם בסדנאות צילום במשך שלוש שנים. כמו כן עם נוער בסיכון ביחידות לקידום נוער באזור הצפון. בשנה האחרונה אני מעביר את הסדנא בבית ספר ניצנים בעכו ובחוגים בבתי ספר ומועדוניות. כמו כן אני מנחה קבוצות של בני נוער וחיילים.

יצירה אישית בצילום ווידאו ביחידות לקידום נוער

פרויקט אישי באמצעות תקשורת חזותית

מטרת הפרויקט הינה לתת ביטוי למחשבות, דעות, רגשות ותובנות של בני נוער שרוצים לעסוק ביצירה חזותית. האפשרות לתת ביטוי בעזרת הצילום היא רחבה, עמוקה ומעניקה חופש יצירתי לכל אחד ואחד מאיתנו, שבוחר וליצור בדרך זו.

הנער הלוקח על עצמו להשתתף במסלול זה, יבחר לעצמו תחום עניין, שאותו הוא ירצה לחקור. אמצעי המחקר יהיו האמצעים הרגילים שעומדים ברשותו; רשת האינטרנט, ספריות, סרטים וכד'. יחד עם זה המחקר האישי יהיה מכוון שימוש במולטימדיה – צילום, וידאו והקלטה סאונד. כך יוכל "להוכיח" את הקיום הממשי של המחר התיאורטי דרך המבט האישי שלו.

לדוגמא, נער שמתעניין בשפת גוף, יוכל לבדוק את הנושא בתיאוריה וכן ייצור סרטון או רצף של תמונות, אשר מבטאים את נקודות מבטו בעניין. נושאים רלוונטיים יכולים להיות מהרבה כיוונים – פוליטיקה מקומית, חוויות טרום צבא, יחסי הורים וילדים, יחסים עם המין השני ועוד...

העבודה תהיה אישית, ויחד עם זה ניצור חיבור בין משתתפי המסלול, לצרכים של הפריה הדדית וביקרות עבודות בונה.
המסלול מוצע לנערים במסלול של 8-10 שנות לימוד, כחלק מתהליך קבלת התעודה במסגרת נושא אישי.

לעבודה פורייה ושמחה,
רועי כפיר

עבודה תרפואטית בצילום בית ספר ניצנים - עכו

ניצנים עכו חממה ופיתוח לחיי עבודה ושילוב בקהילה

בבית ספר ניצנים בחרו לשלב את אומנות הצילום כחלק מתהליך הלמידה להשתלבות בחיי עבודה. בעזרת הצילום, אשר בנוי מחוקים ותהליכים ברורים ומדויקים, ניתן לתת מסגרת מאוד מסוימת של כללים, אשר במידה ונחרוג מהם נרגיש את ההבדל בתוצאה.
בעזרת אור, צבע, צורה ומצלמה שהיו חומרי הגלם שלנו יצרנו תוצר מרשים שמדבר בשפה ייחודית לנו ומספר קצת ממה שיש בליבנו... כך אנו מחזקים את הקשר בין הילדים והסביבה בזכות תהליך מקביל של תקשורת בלתי מילולית וריפוי בעזרת אור וחושך.

עבודה בחדר חושך – הדפס על נייר צילום בעזרת אור.
הקניית הרגלי עבודה:
· סידור רצף העבודה לתהליך פיתוח של תצלום, בעזרת לוח רצף.
· הכנת חומרים לפיתוח.
· מיקוד וחידוד החושים ע"י העבודה בחושך.
· שמירה על כללי בטיחות:
ü ספירה לאחור לפני כיבוי האור.
ü בחושך, עמידה או ישיבה ללא תנועה.
ü עבודה עם מלקחיים למניעת מגע עם החומרים.

רישום באור (לומינוגראפי) – ציור בעזרת פנסים.
· הגדרת גבולות גוף בעזרת תנועה עם אור.
· תכנון של תנועה במרחב.
· גירוי חשיבה ופיתוח הדמיון.
· אתגר יצירתי ותוצר אישי מרשים.

צילום – בניית סיפור שיר
· ביטוי אישי בעזרת מצלמה.
· פעילות הצילום משלבת צורך בריכוז, כיוון ומיקוד. לקיחת אחריות על התוצאה, ובכך הארכת משך זמן הריכוז.
· בניית רצף לשוני אישי בעזרת עבודה עם דימוי אישי.
· יצירת אייקון, סמל אישי.
· הצגת תוצרים באלבום, ספרון תצלומים או תערוכה.

הצילום מאפשר לנו בצורה המיוחדת שלו, לייצר הצלחות בזכות עמידה בכללים.
במידה ואכן נעמוד בכל הכללים ונלך לפי סדר התהליך נקבל את האישור החזותי – התצלום יוצא טוב ! אם לא כמובן שהצילום יישרף או לא ייחשף מספיק.

דוגמא לתהליך תחילת פעילות יצירה בחדר חושך:

1. ספירה לאחור ç 2. כיבוי אור ç3. הוצאת נייר ç 4.סידור החפצים לפני חשיפה ç 5. חשיפהç 6. כיבוי אור ç7. הכנסה לתבנית מס' I – מפתח ç (המשך תהליך...)


רועי כפיר
רישום באור

רישום באור

רישום באור הוא תהליך שקורא לנו להיות ברגע. הוא תהליך שעובד בעזרת מצלמה ואור שממלא את החושך. טכניקה צילומית המאפשרת לנו לצייר בתוך חללים גדולים; מחדר מקלט ועד אולם ספורט ומרחב חיצוני. אנו חיים את המרחב שבו אנו נימצאים, ואז מדמיינים את העולם שאותו אנו מציירים בעזרת אור. מרימים יד ומתחילים לצייר.

הפעילות מתאימה למגוון של יישומיים. לחוויה לטיפול וליצירה בקבוצה.